קורס נהיגה למוח 

מאת: אודטה א. דנין |

הסיפור הזה הכי ידליק את אלה השרופים על מחשבים אישיים ומבינים בחדווה את אופן התכנות – והפוטנציאל האדיר שבהם. אלה שבגלל עובדה זו למדו להעריץ את המוח האנושי, שהוא כמו מחשב, רק פי מיליארד בחזקת מיליארד יותר משוכלל. אלה שכבר הגיעו למסקנה שכבוד המוח –  הוא הוא המנהל הראשי של חייהם, לטוב או לרע, בהתאם לטיב התכנותיים שם בפנים. ואגב, בניגוד לאמונה הרווחת של "מה לעשות, שאני כזה!" ניתן להחליף תכנותיים בטכניקה פשוטה וקלה להשגה.

הכל עניין של מוטיבציה וכמות השקעה, אבל בל נקדים את המאוחר. זה משהו כמו קורס היכרות מעשי, מרתק, עם יכולת המוח. מלמד בשישה שיעורים בני שלוש שעות כל אחד, איך משתלטים על המשוגע הזה שמתחת לפדחת, כדי שיביא אותך לאן שאתה חפץ, לשם שינוי, ולא תלך לאן שהוא מוביל אותך, כמו תמיד, בגלל תכנות לקוי. זה באמת להרחיב את הקיום באופן מלהיב, כשרק הרשות הפנימית של עצמך, לאן תגיע, מהווה גבול.

ותחילה, ניסוי קטן להבנת הפרינציפ. אומרים לבן אדם: דמיין לעצמך לימון. קח את הלימון הזה, חצה אותו לשניים בסכין. ראה בדמיונך את המיץ הניגר על הלהב. האצבעות שלך גם נרטבות. כעת קח מסחטה דמיונית, וסחט ממנו מיץ. שפוך את המיץ הזה לכוס, ושתה את החמוץ הזה בבת אחת. באחד עשרה מקרים מתוך עשר, הפה של הבן אדם הזה מתמלא רוק, וכל הסנטר שלו מתכווץ מרוב "טעם" חמוץ. ושום לימון "מציאותי" לא נגע שם.

בגלל תמונה דמיונית לחלוטין, קרו שרשרת פעולות פיזיולוגיות ומציאותיות לגמרי, כדי לקדם את פני "הלימון". הניסוי הזה ממחיש דבר מפתיע: המוח שלנו, כאיבר "רואה", לא מבדיל ביון מציאות דמיונית, ומציאות אובייקטיבית. עובדה זו ניתן לנצל כדי "לתכנת" את המוח שלנו בתמונות הזויות, באופן רצוני ויצירתי. אנחנו חיים ופועלים לפי מסרים ריגושיים. גם בקשר למסרים ריגושיים המוח שלנו אינו מבדיל בין תמונה מוחית הזוייה, לתמונה במציאות האובייקטיבית.

הכוונה תובן במהירות דרך דוגמא של אדם היושב בנחת, ולצורך התרגיל משחזר בדמיונו משהו שמאד הכעיס אותו לאחרונה. בן רגע הוא מוצא עצמו שטוף תחושות רעות, למרות שכל כוכבי האפיזודה לא נמצאים לידו כדי באמת לעולל לו במציאות, ליד הכורסא שלו, את מה שהוא דמיין. ולחילופין, כשנזכרים במישהו שמאד החמיא, נהרה של נחת חולפת בגופנו, למרות שכל זה קרה כבר, וכל הסצנה טעונת הריגושים הנעימים שוחזרה ע"י המוח. עובדה זו מנוצלת ע"י השיטה הזו לאימון שכלי.

המציאות מורה, שכאשר המוח "משוכנע" בתמונה מוחית כלשהי (מושתלת שם בגלל מציאות אובייקטיבית או מציאות הזוייה לפי "הזמנה") – והוא תמיד משוכנע, כי הוא אינו מבדיל, כזכור – הוא פועל ושולח מסרים ריגושיים, המשפיעים על התנהגותו בהתאם לתמונה זו גם במציאות. ושם, כשזה קורה שם, ורצינו את זה, הצלחנו! כך משתמשים בטכניקות מיוחדות במינן – כדי להיות במציאות האובייקטיבית הנבחרת מה שאנחנו מעוניינים להיות, או שיקרה כל מה אנחנו מעוניינים שיקרה לנו. ההסתייגות היחידה – ה"תכנות" חייב להיות מציאותי, גם אם קשה מאד מאד להשגה – וחיובי, כזה שאינו מכוון נגד הזולת.

המצב האופטימלי של המוח לקבלת "תכנותיים עצמיים" הוא כאשר הפעילות החשמלית שלו נמוכה, ועדיין הוא ער. את הדבר הזה משיגים ע"י תרגול טכניקת הרפיה, שמביאה את המוח לפעול ברמה של גלי אלפא, ואז – כאשר הגוף בהרפיה מוחלטת (מצב של עונג גופני עילאי ומתיקות לא תתואר!) "מנצלים" מצב זה לשיפורים רצוניים בכל תחומי החיים. השיטה עובדת נהדר גם על ילדים קטנים שיש עבורם (החל מגיל 8) קורסים במתכונת מותאמת לגילם – וגורמת להם נסים ונפלאות שהם משיגים בעצמם, לעצמם. החל מהפסקת כסיסת ציפורניים, והתגברות על פחדים והרטבות, דרך "העלמת מיגרנות" מהזן המאושפז – בחמש דקות, וכלה בהצלחה בבחינות ושיפורים מרחיקי לכת בלימודים, בזיכרון, ובהתנהגות. וזה רק כל קצה המזלג.

כל בוגר קורס רשאי לבוא, ללא תוספת תשלום, במשך כל חייו לקורס כזה. יוצא שבכל קבוצה נמצאים כמה "בוגרים" שבאים בגלל הכיף של החברותא, ואלמנט ה"חיזוק" שבתרגול יחד. זו חוויה משובחת, לשמוע אותם מספרים איזה שיפורים נהדרים הצליחו לגרום לעצמם, ומאיזו נקודת מוצא זה התחיל. בכוונה אני לא מציינת כמה הפונקציות היותר מדהימות שניתן להשיג בעזרת האימון השכלי, כי לאנשים שלא למדו את הטכניקה, זה עלול להישמע מופרך – ואין לזה שום קשר לקבלה, מיסטיקה, אמונות הודיות או עניינים מהסביבה הזו. הכל תכלס, מעוגן במציאות, ניתן להסבר רציונלי ופועל!